פרק 3: הסוד שביומן
אחרי שרגולוס סיפר להוריו את האמת, הוריו של סיריוס כמובן הסכימו לו להישאר בביתם.
סיריוס ורגולוס נכנסו לחדר של סיריוס.
"עשיתי את מה שביקשת, עכשיו תורך לעשות את החלק שלך. תחזיר לי את היומן." רגולוס נשם בקול, כנראה כדי להרגיע את עצמו. הוא היה אדם שונה לגמרי מול אחיו. חששן יותר, ולעיתים קרובות אפילו שתק לידו רק כדי שלא ירביץ לו.
סיריוס נהנה לראות את אחיו רוגז ומתעצבן כל כך. "יודע מה? אולי אני בכל זאת אשאיר אותו אצלי. אם זה עד כדי כך חשוב לך, אז זה כנראה משהו ששווה יותר ממכתב מבית ספר..."
פניו של רגולוס החווירו. "אתה לא יכול לעשות את זה! הסכם זה הסכם!"
סיריוס חייך. "מי אתה שתגיד לי מה אני יכול לעשות ומה אני לא?"
"תיתן לי כבר אותו!" רגולוס ניסה לחטוף מידיו של סיריוס את היומן שלו. "אתה לא תקרא כלום!"
סיריוס, שהיה גבוה מרגולוס בראש, הרים בקלילות את היומן ורגולוס שניסה לקפוץ ולתפוס אותו, היה נראה כמו כלב שמנסה להגיע לחטיף.
"אני חושב שאני קודם אקרא, ורק אחרי זה אתן לך אותו. היומן הזה נראה לי כמו משהו חשוב..."
דמעות התחילו לרדת בעיניו של רגולוס. "אני לא אעשה איתך בחיים יותר עסקאות והסכמים!"
סיריוס גילגל עיניים. "שחכתי שאתה בן חמש כלוא בגוף של ילד בן 10"
רגולוס שלף את הנשק הסודי שלו. "אימאאאאאאאאאאאאא!!!!!!!
סיריוס נבהל. "בסדר, בסדר. הינה, קח את היומן. רק תהיה בשקט!"
רגולוס לקח את הספר מידו של סיריוס ויצא מהחדר.
רק מה שרגולוס לא ידע, זה שסיריוס פיתח תחביב. פעם אחת כשסיריוס הלך ברחוב הראשי, הוא ראה קוסם, אבל לא קוסם. קוסם מוגלגי. מסתבר שמוגלגים מכנים אנשים שיודעים להחביא דברים ולהוציא ארנבים מכובעים קוסמים.
סיריוס התאמן בחדרו מידי פעם על הטריקים האלו, וכבר ידע להעלים ולהחליף דברים די במהירות. אז סיריוס לקח ספר אחר, עם כריכה ירוקה כמו היומן של רגולוס, ונתן לרוגולוס את הספר.
סיריוס ידע שאין לו הרבה זמן. עוד כמה שניות רגולוס יבחין שזה לא היומן שלו וילשין להוריו. הוא פתח את היומן, דפדף קצת, והתחיל לקרוא.
"אני התחלתי להרגיש משהו למירטל, המוגלגית שבשכונה. אני יודע שאבא ואימא אומרים לי שמוגלגים מטונפים זה זוהמה, אבל אני לא יכול להיתעלם ממה שאני מרגיש"
סיריוס גילגל עיניים וסגר את היומן. זה הסוד הגדול? בשביל זה הוא עשה את כל המבצע הזה?!
סיריוס זרק את היומן במדרגות וטרק את הדלת.
כעבר שבוע, הגיע האחד בספטמבר.
תגובות על הפרק (2)
יש להתחבר כדי להגיב.
"הסכימו לו" - הביטוי האומלל הזה קנה שבת בשפה המדוברת, אבל הוא שגוי מיסודו. לא קיים בעברית תקנית. "הרשו לו", "אפשרו לו", "הסכימו שיישאר", "הסכימו איתו", "הסכימו לבקשתו", "הסכימו עם דבריו/ דעתו". לא חסרים ביטויים תקניים.
"עכשיו תורך לעשות את החלק שלך" - הפעם דווקא ההיפך. רגולוס הוא ילד, ואין סיבה שידבר כמו מבוגר. פשוט "עכשיו תורך, תחזיר לי..." לחלופין, וזה הגיוני ומתבקש במשפחה מיוחסת, שני הילדים צריכים לדבר בשפה גבוהה.
"רוגז" - עשית לי את הערב, חייכתי עד האוזניים. תודה על המילה הנהדרת, שמתאימה בול.
"תיתן לי כבר אותו" - זרום עם האינטואיציה "תן לי אותו" או "תן לי כבר".
"כמו כלב..." - אךךך, איזה פספוס. הפוך יכול היה להיות נהדר. בכל זאת, זה סיריוס שיהיה אנימגוס כלב.
"שכחתי" - סתם טעות הקלדה, קורה לכולם. כדאי לקרוא את מה שכתבת לפני העלאת הפרק, ורצוי בקול. זה עזר לי לגלות שגיאות שכאלה, שאני עצמי כתבתי.
"הנה" בלי יו"ד.
"קוסם אבל לא קוסם" - ניסוח מבלבל. הצעה: "...קוסם. כלומר, לא קוסם באמת, אלא קוסם במה מוגלגי."
"כובעים קסומים" - עוד שגיאת הקלדה.
מירטל וורן נרצחה ב־ 1942, כשהייתה לפחות בת 12; סיריוס הוא יליד 1960. אז בשנת 1971, זו חייבת להיות מירטל אחרת.
עוד משהו באותו עניין: רגולוס לכל היותר בן עשר. מוקדם מדי לרגשות. בוודאי בשנות השבעים.
בכל אופן, סקרנת. תודה על הפרק, ואני כבר מחכה לזה שאחריו.
תודה רבה על התגובה, ועל זה שאתה מקפיד להגיב לכל פרק!
אתה צודק במאה אחוז לגבי שגיאות הכתיב, אני כל פעם אומר לעצמי שאני אעבור על הפרק, ותמיד שוכח.
אני באמת התכוונתי למירטל וורן, אבל לא בדקתי את השנים.
תודה רבה על התגובה, ומהפרק הבא יהיה הרבה יותר מעניין